קלרינט בס Buffet - רגיסטר

כשלמדתי לנגן בקלרינט בקונסרבטוריון, השיעורים לא תמיד היו בזמן קבוע. אני זוכר שפעם אחת הגעתי לשיעור ולפני הייתה תלמידה שלא הכרתי. היא ניגנה על כלי שלא ראיתי אף פעם, או לפחות לא כל כך מקרוב. זה היה קלרינט, אבל הוא היה גדול... מאוד. הוא נשען על הרצפה והיו לו כפתורים וחלקים גדולים ממתכת. אני כבר לא זוכר איך זה קרה, מי הראשון שחשב על הרעיון, או למה בדיוק, אבל כמה שנים מאוחר יותר התחלתי לנגן בקלרינט בס.

בהתחלה שכרתי כלי מהקונסרבטוריון. אפילו אז לא היה קשה להבחין שהכלי בעייתי. לא רק שהדגם היה מסוג סביר בקושי, הוא היה מוזנח ולא היה נראה שיש כוונה כלשהי מצד הקונסרבטוריון לתקן אותו כמו שצריך. בלית ברירה ניגנתי עליו קרוב לשנתיים. אולי אני צריך להגיד תודה, כי אותו כלי גרם לי לרגע שלעולם לא אשכח.

 

אחרי התייעצויות וחיפושים רבים החלטנו (זאת אומרת, ההורים שלי החליטו) לקנות קלרינט בס מקצועי. חבר של חברה (או משהו כזה) שהוא נגן קלרינט בס בדק כלי בצרפת, ואחרי אישור שלו החלטנו להזמין אותו מהחנות בפריז. אחרי התמודדות לא קלה עם המכס, סופסוף קיבלתי אותו! פתחנו את הקופסה ולא האמנתי למה שראיתי. באותו זמן, כלי כזה לא שיערתי שיהיה לי. קלרינט בס מקצועי של בופה. הגענו הביתה ומיד ניסיתי לנגן עליו. זה היה רגע שלא אשכח. ההבדל היה בלתי יאמן, ולא היה ברור לי איך הסתדרתי עם אותו כלי ישן ומסכן ששכרתי.

 

אחד הדברים הראשונים שלימדה אותי המורה, עוד כשהיה לי אותו כלי ישן וחבוט, הוא האזור הבעייתי של קלרינט הבס. הכוונה לאזור האמצעי-עליון, בערך מהצליל פה בראש החמשה ועד ללה או סי שמעליו. זה תמיד היה אזור בעייתי אבל עם הכלי החדש באמת היה הרבה יותר קל. במשך הזמן השתפרתי אבל דווקא ככל שהשתפרתי שמתי לב לאותה בעייתיות. הצלילים עצמם דווקא ניגנו די טוב, אבל הבעיה הייתה במצב מאוד מסוים. כאשר ניגנתי מרווח בלגטו מצליל נמוך אל צליל ברגיסטר השני היה מעין לחץ אוויר משונה שעיכב את התגובה ויצר מעין גניחה במעבר. הבעיה התחילה מהצליל מי (מתחת לקו העליון של החמשה) והמשיכה (אך בהדרגה השתפרה) עד לדו שמעליו. בהתחלה חשבתי ש"ככה זה" ופשוט צריך להתאמן ולהתרגל. מוזר גם היה שרק מרווחים מסוימים בלגטו גרמו לבעיה.

הנה דוגמה אחת למצב שבו מרגישים בבירור בבעיה. המרווח לה-מי המסומן מיד מרגיש בעל התנגדות גדולה לעומת המרווח שקודם לו. ככל שמנגנים יותר חזק הבעיה מורגשת יותר (למרות הסימון, מהירות הנגינה דווקא לא קריטית).

יום אחד הייתה לי הזדמנות לנגן על קלרינט בס מקצועי אחר, של חברת סלמר. מיד החלטתי לנסות את אותם מרווחים, ומה התגלה... לסלמר כמעט ולא הייתה את אותה בעיה. בהתחלה לא האמנתי, בדקתי שוב לוודא, וכן - אין כמעט בעיה. התחלתי לבדוק מה ההבדלים בין הכלים. טוב, היו כל כך הרבה שלא היה אפשר לדעת, אבל הצוואר בזווית שונה, אולי זה הגורם...

הצלחתי ליצור קשר עם נגן קלרינט בס צרפתי שגם מייעץ לבופה בנושא קלרינטים נמוכים. אחרי התכתבות טכנית לא קצרה גיליתי את מקור הבעיה! זה מתחיל בדיוק בצליל מי, שהוא הצליל הראשון שמשתמש בחור הרגיסטר העליון. לקלרינט בס מקצועי בדרך כלל יש מנגנון מיוחד. זה מנגנון אוטומטי שפותח אחד משני חורי רגיסטר, תלוי איזה צליל מנגנים. עד הצליל רה דיאז נפתח התחתון, וממי ומעלה העליון. הבעיה בחור עצמו, הוא לא מספיק גדול. אממ.... למה בופה ייצרו ככה את הכלי? כל גודל רגיסטר הוא בעצם בחירה בפלטה מסוימת של פשרות. הסיבה שהבעיה נגרמת במרווחים בלגטו היא שבאמצע נשיפת האוויר פתאום נפתח החור בבת אחת. מאותה סיבה הבעיה מחמירה כאשר מנגנים חזק יותר.

החור המקורי הוא בגודל 3 מ"מ. השאלה היא כמה להגדיל את החור, והאם לקחת את הסיכון. הצלחתי לגלות שנגן אחד, סולן קלרינט בס מקצועי מהולנד, משתמש בחור רגיסטר בגודל 4.5 מ"מ (באותו דגם של כלי). את החור המקורי אי אפשר להרחיב לכזה גודל וצריך להחליף את החלק. בנוסף הבנתי שהגדלת החור אמורה לעזור לבעיה, אבל לא הצלחתי לגלות בפירוט מה ההשלכות לכך. אין ברירה, אצטרך לנסות בעצמי.

 

המטרה הייתה להתקין צינור גדול, המחובר לצוואר הכלי, ואליו יוכלו להתברג צינורות בעלי חורי רגיסטר בגדלים שונים. כאן בתמונה ניתן לראות את התוצאה. החור הקטן ביותר הוא 2.5 מ"מ והגדול ביותר 4.5 מ"מ, בהפרשים של 0.5 מ"מ ביניהם. הבחירה הייתה להתחיל מגודל אחד קטן יותר מהמקור, רק לצורך השוואה, והגדול ביותר הוא אותו גודל שבו השתמשו בקלרינט הבס של סלמר, ונראה היה כי זה החור הגדול ביותר שיש טעם לבדוק.

דבר ראשון היה צריך לפרק את הצינור המקורי מהצוואר. את החור בצוואר עצמו היה צריך להרחיב בכמה מילימטרים כדי שהצינור הגדול יותר להתחבר במקומו. כאן בתמונה ניתן לראות את צינור הרגיסטר המקורי (התחתון) בהשוואה לצינור הגדול החדש, לפני שאחד הצינורות המתברגים מחובר אליו.

לאחר עבודת ההתקנה נשאר חלק לא פחות חשוב - בדיקה של כל גדלי החורים. צריך היה לבדוק לא רק את הבעיה הספציפית, אלא כל דבר אחר, כדי לגלות יתרונות וחסרונות. התחלתי בחור הקטן ביותר שהוא 2.5 מ"מ. נראה היה שהוא כמעט זהה לחור המקורי (3 מ"מ) אך הבעיה במרווחי הלגטו החמירה אפילו יותר. הצלילים עצמם, אפילו ללא מרווח לגטו, גם היו קצת יותר סתומים. נראה היה שאין טעם אפילו להמשיך לנסות את גודל זה. את הגודל השני, 3 מ"מ, ניסיתי רק לצורך השוואה. זה גודל זהה לחור המקורי ובאמת הנגינה הרגישה זהה.

הגיע הזמן לנסות גודל אחר. 3.5 מ"מ כבר היה עולם אחר. המרווחים פתאום הרגישו כמו שצריך. אחד הדברים שחשוב היה לבדוק הוא האינטונציה, במיוחד בצלילים לה, סי ודו מעל החמשה. לא הייתה שום בעיה. השינוי באינטונציה היה מינימלי וחסר משמעות. באותו חור רגיסטר משתמשים גם באלטיסימו, ולכן בדקתי גם את הרגיסטר הזה. האלטיסימו הרגיש כמעט זהה לחור המקורי, אך היה הבדל קטן, והייתה תחושה שצריך להיות טיפה יותר מדויק בנשיפה. בשום אופן לא בעיה רצינית.

לאחר מכן בדקתי את הגודל הבא, 4 מ"מ. הגודל הזה פתר את הבעיה לחלוטין, אפילו מעט יותר מאשר הגודל הקודם. לעומת זאת האזור הנמוך של רגיסטר האלטיסימו נהפך למעט בעייתי וקשה היה לנגן אותו. החור הגדול ביותר, 4.5 מ"מ, העצים את אותן תכונות. האלטיסימו הרגיש שצריך להיות מאוד מדויק בכיוון האוויר וצורת הפה, אחרת הצליל לא יצא, ובפרט התו רה היה קשה במיוחד ובלתי אפשרי לנגינה בפיאניסימו (אפשרות להתגבר על הבעיה היא לנגן אותו ללא כפתור הרגיסטר, בעזרת האמבז'ור בלבד). לצורך השוואה בדקתי מיד את החור הקטן ביותר, ואיתו האלטיסימו ניגן מעולה, ממש ללא בעיה כאילו שזה הרגיסטר הטבעי ביותר, וכאן התגלתה הפשרה העיקרית.

לאחר ניסיונות ארוכים עם כל הגדלים האופציונליים, ובדיקה של כל בעיה אפשרית, החלטתי להשתמש בגודל הביניים 3.5 מ"מ. החלטתי שהפשרות בגודל זה הם ההגיוניות ביותר בסופו של דבר. בעיית המרווחים בלגטו כמעט לא קיימת ורגיסטר האלטיסימו עדיין יוצא בקלות. לדעתי כל אחת מהפשרות בגדלים האחרים היא מוגזמת. כאן ניתן לראות את הצינור שבחרתי בסוף, מצד שמאל כשהוא מונח ליד הצוואר, ומימין כשהוא מוברג.

כמה פרטים נוספים שכדאי להזכיר. מאז הניסוי שלי מספר נגנים עם כלים מאותו דגם הגיעו כדי שאשנה את גודל חור הרגיסטר. רובם בחרו גדלים שבין 3.3 מ"מ ל-3.5 מ"מ ובשביל גדלים אלה לא צריך להתקין חלק חדש, אלא אפשר להגדיל את הצינור המקורי.

בנוסף, ניסיתי לברר את הנושא עם נגני קלרינט בס נוספים ברחבי העולם שמנגנים באותו הדגם. חלק מהם (קטן אמנם) טען שאין בעיה, או לפחות שהיא לא מספיק גדולה כדי להפריע. במקרה הייתה לי הקלטה של אחד מאותם נגנים, נגן מקצועי ומוכר. כששמעתי את ההקלטה, שמתי לב שהבעיה קיימת. אולי לנגנים מסוימים זה פשוט לא מפריע, אבל יש לפחות מספר נגנים שהעדיפו את השינוי.

חשוב להבהיר שהתיקון במידות הספציפיות המתוארות במאמר תקפות רק לגבי הדגם 1193 והדגם 1183 של בופה, לפחות משנת 2000 אך אולי (וכנראה שכן) גם לפני (לא ידוע מתי בדיוק בופה שינו את הדגם למצב הנוכחי).

לסיום, הנה רשימת דגמים (קלרינט בס) שבדקתי והשוואתי: כ-20 כלים מדגם 1193 של בופה שיוצרו בין השנים 1999 ל-2017, כ-5 כלים של בופה מדגם 1183, כ-5 כלים של סלמר מדגמים 35 ו-37, כ-10 כלים של סלמר מדגמים 67 ו-65, כ-3  כלים של אמאטי מדגם 691. בדקתי גם את הדגמים המקצועיים של ימאהה, לבלאנק וריפמונטי. בנוסף בדקתי כלים ישנים של כמה חברות כגון בופה, סלמר, לבלאנק, אורסי, ועוד.