יריד פרנקפורט 2009
בפרנקפורט שבגרמניה מתקיימים ירידים במגוון תחומים, ביניהם הירידים הגדולים בעולם. יריד מכוניות, שהוא הגדול ביותר, יריד ספרים, ועוד. פעם בשנה מתקיים גם יריד מוזיקה שהוא ה-Musikmesse. מוצג שם כמעט כל דבר הקשור במוזיקה. החל מכלי נגינה אקוסטיים, חשמליים, או כלים יוצאי דופן ועד לתווים או מכשירים אלקטרוניים שקשורים במוזיקה. נסעתי לשם בעיקר כדי לראות את כל החידושים בתחום כלי הנשיפה, ויש לא מעט. אחרי ארבעה ימים וכאב רגליים, חזרתי עם הרבה גילויים חדשים.
אחד הדברים המעניינים הוא הכלים הסיניים. בשנים האחרונות הסינים התחילו לייצר כלים לא כל כך רעים ואפילו די טובים. הם עדיין לא משתווים לכלים המקצועיים של החברות הגדולות, אבל בהחלט משתווים לכלי סטודנטים של חברות ידועות ובעלות שם, וחלקם אפילו טוב יותר. למרות זאת, הם לא יקרים יותר, וברוב המקרים אפילו זולים יותר.
כלים אלה מהווים אופציה מצוינת לתלמיד, שיכול לקנות סקסופון סביר מאוד בסכום נמוך (בהרבה) מאשר בעבר. בנוסף, זאת הזדמנות לנגן על כלים פחות נפוצים, שבמקרים רבים מחירם יכול להיות מרתיע. בקדמת התמונה תוכלו לראות סקסופון בריטון וסקסופון בס! דמיינו לעצמכם, סקסופון בריטון, ואפילו סקסופון בס, במחירים סבירים.
סקסופון הבס הסיני ואפילו הבריטון עדיין לא ברמה זהה לכלים האחרים (הקטנים יותר), וגם לא ברמה של אותם דגמים מחברות ידועות, אבל הם גם לא רעים ובהחלט ניתן לנגן בהם. נגן שמעוניין בכלים נוספים כדי לפתוח עוד אפשרויות יכול לעשות זאת עכשיו בקלות יחסית. האלט, הטנור והסופרן באמת כלים לא רעים וחלקם אפילו טובים. יכולה להיות דילמה אם לקנות כלים סיניים והסיבות לכך שהם זולים בצורה משמעותית... את זה כל אחד יכול להחליט בעצמו.
אחת הבעיות היא שהרבה כלים סיניים לא נמכרים תחת שמות סיניים. לסינים יש מפעלים, והם מייצאים כלים לחברות, יבואנים וחנויות שבדרך כלל מחליטים על שמות הכלים בעצמם. לא כל הכלים הם ברמה טובה. נכון שיש כיום יותר כלים סיניים סבירים מאשר בעבר, אבל עדיין יש כלים גרועים, אפילו גרועים מאוד, והאחריות היא בעיקר של החנויות שמוכרות אותם. לצערי, נכון להיום, עדיין לא נתקלתי בכלים הטובים יותר בארץ, אבל אני מקווה שבמוקדם או מאוחר הם יגיעו גם לכאן.
מנגד נמצאים הכלים הטייוואניים. הטייוואנים הוכיחו במשך שנים שהם מסוגלים לייצר כלים סבירים לסטודנטים. אבל עכשיו הסינים נושפים בעורפם.... ואולי הם איבדו קצת את שוק כלי הסטודנטים. לכן הטייוואנים התחילו ללכת בכיוונים נוספים, כמו למשל כלי סטודנטים "משודרגים". אלה כלים טובים יותר מהכלים הסיניים, יקרים יותר, אך לא מתקרבים במחיר לכלים המקצועיים מהחברות הגדולות. עדיין לא נתקלתי בכלים אלה בארץ, אך הם יכולים להוות אופציה לא רעה לנגנים שמחפשים משהו שהוא מעט מעבר לכלים הסיניים, אבל במחיר סביר. למשל, נגן המעוניין להוסיף סקסופון סופרן או בריטון ככלי משני.
הטייוואנים הולכים גם בכיוון נוסף, של כלים מקצועיים לחלוטין. שתיים מהחברות המובילות בתחום הן P. Mauriat ו-Cannonball. אותן חברות מציעות גם מגוון רחב מאוד של ציפויים. הטנור שבקדמת התמונה שמימין הוא של חברת P. Mauriat והיה לדעת נגנים רבים אחד הכלים המוצלחים ביריד.
המחירים אינם זולים, אך עדיין לא מגיעים למחירי דגמים מקצועיים של רוב החברות מאירופה (למעט אמאטי). רמת הכלים באמת דומה לאותם כלים ידועים, וההעדפה היא לחלוטין עניין של טעם. אתם יכולים לראות ברקע התמונה את צילומי הנגנים המפרסמים את החברה. אני מקווה שכלים כאלה יגיעו גם לארץ, ואולי יהוו תחרות לחברות הידועות יותר.
בצד שמאל בתמונה ניתן לראות בריטון של חברת Cannonball. זהו דגם מעניין עם ציפוי שחור לחלוטין, גם על גוף הכלי וגם על הכפתורים. לעומת זאת כדאי לזכור שבנוסף להעדפה אישית, לציפוי יוצא דופן שכזה יכולים להיות גם חסרונות. הקלרינטים הסיניים והטייוואניים היו אף הם לא רעים, אבל פחות הרשימו אותי מהסקסופונים. לדעתי, קלרינטים מדגמי סטודנטים של חברות מוכרות עדיין טובים יותר, אך המחירים של הכלים הסיניים נמוכים בהרבה ולכן תחרותיים מאוד.
באיטליה קיימת מסורת של חברות משפחתיות קטנות, והיה מעניין לנסות את הכלים שלהם. לדוגמה, החברות Patricola או Ripamonti, שלשתיהן קלרינטים טובים ומעניינים מאוד לדעתי, והחברות Borgani או Rampone & Cazzani לסקסופונים.
הכלים האיטלקיים בדרך כלל מאופיינים ביצירתיות ובמחשבה בכיוון האומנותי, אך לפעמים מתגלות בעיות מסוימות בתחום המכני. מה שהיה דומה בכל הכלים של החברות הללו, הוא שכל אותן בעיות כמעט נשכחו לחלוטין ברגע שניגנו בהם. הכלים מאוד ייחודיים ורובם בעל צליל יפה מאוד. הם לא מתאימים לכל נגן, אבל יכולים להפתיע בייחודיותם.
לחברות האיטלקיות יש גם דגמים יוצאי דופן. בנוסף לקלרינטים הסטנדרטיים, חברת הקלרינטים Ripamonti מייצרת גם קלרינט בדו, קלרינט סופרנינו במי במול, ואפילו קלרינט סופרנינו בלה במול, שלא היה כל כך פשוט לנגן בו. בקצה הנמוך הם מייצרים קלרינט אלט, קלרינט בס, ואפילו קלרינט קונטרה בס. במיוחד באחרון היה מעניין לנגן. אבל לא רק זה, הם מייצרים גם קלרינט בסול (כמו קלרינט תורכי), ואפילו בסון ממתכת!
הסקסופונים לא פחות מעניינים, כפי שניתן לראות בתמונה משמאל. זהו סקסופון אלט ישר של חברת Rampone & Cazzani. החברה מייצרת גם סופרן מעוקל וסופרן חצי מעוקל (הידוע בשם סקסלו).
ואם כבר הזכרתי קלרינטים נמוכים אז שימו לב לזה.... ללא ספק אחד הדוכנים והכלים המרשימים ביותר. אלה כלים של בונה גרמני בשם בנדיקט אפלשיים. הוא בונה בעיקר כלים נמוכים מאוד.
משמאל בתמונה ניתן לראות כלי בשם קונטרה פורטה, שהוא מעין קונטרה בסון משופר. במרכז קלרינט קונטרה בס ממתכת. מימין שלל הסקסופונים שלו. מסקסופון בס בסי במול ועד סאב קונטרה בס בסי במול. מה שמדהים אפילו יותר זה כמה קל לנגן בכלים האלה. המכניקה כל כך יצירתית, למשל, שימוש במסבים כדוריים לצורך קישורים.
כתבתי בעיקר כלים נמוכים... אתם יכולים לשים לב גם לכלי הפצפון מימין למעלה, שמסתתר באימה מפני שאר הכלים. זהו סקסופון הנקרא סופרילו והוא כלי בסי במול, אוקטבה מעל סקסופון סופרן. ההפך הגמור מכל אותן חיות קדומות...
כמובן שאי אפשר לשכוח את החברות הגדולות. לחלקן היו חידושים, וחלקן אפילו עברו תהפוכות לא קטנות בזמן האחרון.
אתחיל דווקא ב-Yamaha. אין כמעט כלים חדשים, אבל הייתה זו הפעם הראשונה שניסיתי את כל הדגמים שלהם, וזאת כמות עצומה. אני יודע שהכלים שלהם לא מתאימים לכולם, אבל הסקסופונים שלהם באמת מצוינים, הקלרינטים מעולים, ויש כל כך הרבה דגמים.
הסקסופונים של Yanagisawa היו טובים כתמיד. הם פשוט מושלמים למי שאוהב את הצליל כמובן.
למי שמכיר את החברה הצרפתית Leblanc, אז כבר אין כל כך מה להכיר. הם כבר לא מייצרים כלים בצרפת, ונקנו על ידי החברה האמריקאית Conn-Selmer (להבדיל מהחברה הצרפתית Selmer Paris). הם מייצרים דגמים חדשים של קלרינטים בתכנון בונה הקלרינטים הקנדי מורי באקון. יש להם מבחר של כלי סטודנטים שנקראים Bliss (על שם נגן קלרינט אנגלי) וכלים מקצועיים שנקראים Backun. מימין דגם הבליס, עם כפתורים מצופים ניקל שחור. במרכז דגם הלגאסי, היקר ביותר שלבלנק מציעה. הוא ללא ספק קלרינט טוב, למרות שאני דווקא העדפתי דגמים אחרים.
לבופה יש גם כן לא מעט חידושים. הם הציגו את הדגם החדש E11 France (עריכה לשנת 2016: דגם שהיה כשלון טוטאלי עם בעיות קריטיות בתכנון שלא היה אפשר לזהות מבדיקה קטנה בתערוכה). עד עכשיו אותו דגם היה מיוצר בגרמניה (על ידי Schreiber). הדגם החדש הוא כלי בכלל לא רע. בנוסף, בופה מייצרת את הכלים הנקראים Greenline. זהו חומר שעשוי מעץ גרוס ותוספים אחרים, כשהמטרה היא בין השאר שמירה על הסביבה. כבר ניסיתי בעבר כלים כאלה, והם טובים בדיוק כמו הדגמים מעץ של בופה. לאחרונה בופה התחילה לייצר גם קלרינט בס מאותו החומר, ואותו ניתן לראות משמאל בתמונה שלמעלה. כלי מצוין ולא פחות טוב מהדגם הזהה מעץ. יש הבדל קטן אך לא משמעותי במשקל.
ל-Selmer היו דוכנים מרשימים של קלרינטים וסקסופונים. הדגם החדש שהחברה הציגה הוא הבריטון מסדרה III. הייתי אומר שהדגם הקודם (סדרה II) כוחני יותר, והדגם החדש מעודן יותר. אני העדפתי את הדגם החדש, בעיקר בגלל תחושה נוחה וחלקה באוקטבה השנייה, אך ללא ספק יהיו נגנים שיעדיפו את הדגם מסדרה II.
כל כך אהבתי את הבריטונים האלה, שהחלטתי לעשות סיבוב בריטונים. לא מעט נגנים אהבו את הבריטון של Mauriat, אך הבריטונים שהרשימו אותי יותר מכולם היו סלמר, ימאהה וינגיסאווה. לכל אחד אופי מיוחד ושונה מאוד משל האחרים. לימאהה סאונד קטיפתי ועוטף, כמו זמרת ג'אז צרודה, לסלמר יש עומק בכל הטווחים, ולינגיסאווה איזון מושלם בין הפרמטרים.
מבין שלל הכלים יוצאי הדופן, היו גם אבובים שקופים של Marigaux, מימין בתמונה הבאה. באותה תמונה ניתן לראות גם אביזרים של החברה היוונית פרסחוס, שמתמחה באביזרים מעץ. משמאל חבית מכופפת לקלרינט ובמרכז צווארים מעץ לסקסופונים וליגטורות מעץ.
החלטתי לעשות גם סיבוב קלרינט בס, כלי שמעניין אותי במיוחד. היו כמה כלים סיניים וחלקם היה לא רע, אבל אפילו לטובים מביניהם היו כמה בעיות ולדעתי נדרשים שיפורים. מבין כלי הסטודנטים היופיטר לא רע, אבל דגם הסטודנטים של ימאהה טוב יותר (אבל גם יקר יותר).
הכלים המקצועיים שבלטו לדעתי הם בופה וסלמר, למרות שלא היו הרבה אופציות אחרות של כלים מקצועיים (חוץ מימאהה). לכל אחד יתרונות וחסרונות, ואופי די אישי. אי אפשר להגיד שאחד טוב יותר מהאחרים, וכל נגן צריך להחליט בעצמו. לעומת זאת היו גם מספר כלים גרמניים. לא ניסיתי לנגן בהם אבל הם נראו מרשימים.
סקסופונים שעוררו התלהבות הם של חברת Inderbinen. זאת חברה קטנה משווייץ, שמייצרת סקסופונים, חלילים, וכלי נשיפה ממתכת.
הסקסופונים שלהם אולי היקרים ביותר מכל הכלים ביריד (כמובן בהשוואה לאותם כלים כמו אלט, טנור וסופרן, ולא לכלים כמו הקונטרבסים של אפלשיים). הכלים של אינדרבינן ייחודיים מאוד. הכפתורים שלהם נקנים מימאהה, אך הגוף נעשה בעבודת יד ולכן הדפנות מעט גבשושיות. זה לא מפריע לסקסופונים לנגן מעולה. אין כל קשר בין הצליל לכפתורים ולכן הכלים לא דומים במיוחד לימאהה. הם בעלי צליל יפה ומודרני, ולא מפתיע שנגנים רבים חשבו שכלים אלה הם הטובים ביותר ביריד.
הציפוי גם כן מיוחד. בניגוד למשל לכלים הטייוואניים, שמשתמשים בשלל ציפויים, בכלים האלה בעצם אין ציפוי כלל. גוף הכלי פשוט לא נוקה לאחר הבנייה. ההשחרה נובעת מחימום המתכת בזמן הבנייה, ונוצרת מעין שכבת מגן. יש משהו יפה בכיעור... אם אתם מעוניינים לקנות כזה כלי, אין בעיה, רק שימו לב שיש רשימת המתנה לא קצרה, אולי אפילו כמה שנים...
בנוסף היו בתערוכה גם המון אביזרים כמו פיות, ליגטורות, עלים, וכו'. פשוט בלתי אפשרי לפרט על כולם מפני שהיריד באמת ענקי. הוא כל כך עמוס, אבל אחרי ארבעה ימים דחוסים פתאום הכול נגמר. פעם הבאה... אולי...
