יריד פרנקפורט 2010

עוד ביקור ביריד המוזיקה בפרנקפורט. השנה ניסו המארגנים לשלוט קצת יותר על עוצמת הרעש. הם קבעו חוק שאוסר להרעיש בווליום העולה על 70db. רעיון נחמד... אפילו היו שם פקחים רשמיים שהסתובבו עם מיקרופון ומכשירים למדידת עוצמה, ולפעמים העירו למישהו שהווליום חזק מדי. כמובן שמיד אחר כך נשמע רעש מחריש אוזניים, בדרך כלל מחצוצרן שהתחרה במשחק "מי מגיע לצליל יותר גבוה"... נגד עצמו. חוק נוסף אסר על הכנסת מקלות תופים במטרה לסייע במניעת רעש. ביקור קצר באולם התופים הוכיח שלמקלות תופים יש דרך מסתורית להסתנן לשם... הפקחים אבדו תקווה די מהר.

 

מצאתי שיפור משמעותי נוסף באיכות הבנייה של הכלים הסיניים. בשנה שעברה כבר היו לא מעט כלים סיניים סבירים מאוד, ללא הבעיות הידועות בעבר. השנה הכלים טובים עוד יותר. חלק מהכלים הסיניים היו בעלי דיוק מכני לא פחות טוב מאלה של חברות מוכרות.

 

בחלק מהכלים ישנן עדיין בעיות מסוימות. למשל, בחלק מהסקסופונים היו הצלילים הגבוהים (צלילי כף היד רה ומעלה) גבוהים מאוד. לשמחתי אלה היו רק מיעוט קטן ורוב הכלים היו ללא בעיות כאלה. נתגלו תקלות קטנות פה ושם, אבל צריך לזכור את המחיר הזול בהרבה מכלים אירופאיים, יפניים, וכו'.

 

דבר נוסף הוא שחברות סיניות מייצרות גם כלים ייחודיים יותר, כמו סקסופון אלט ישר, שניתן לראות בתמונה, או סקסופון בס. היה נחמד לראות שהסינים גם משתמשים בחומרים טובים ומודרניים יותר. למשל שמתי לב שחברה אחת השתמשה במיוחד בלבד הסינתטי שהוא מצוין למטרות מסוימות... אבל הם קצת הגזימו ושמו אותו גם במקומות שבהם לא מתאים. בעבר השתמשו כמעט רק בשעם רגיל או סינתטי הזולים ביותר והמצב ללא ספק השתנה. למען האמת יש חברות גדולות שיכולות ללמוד משהו.

עדיין בנושא סקסופונים אבל ממדינה אחרת לגמרי. שימו לב לסקסופונים האלה מברזיל. חברת J'elle Stainer מייצרת סקסופון בס וקונטרבס. הכלי משמאל בתמונה הוא סקסופון קונטרבס גוץ. אפשר להגיד שלא היה קל לנגן בכלים האלה ובמיוחד לא בגוץ.

בהשוואה לכלים של אפלשיים (עליהם כתבתי במאמר על יריד פרנקפורט 2009), הם הרבה פחות מתוחכמים מבחינה מכנית והרבה פחות ארגונומיים. הכלים של אפלשיים ממש עולם אחר מבחינת ההרגשה בנגינה. משאר הבחינות הרגשתי שלשתי החברות יש אמירה כלשהי בנושא הכלים הנמוכים.

 

אחד הדברים שאכזבו היו הרגשה כללית שהרבה חברות, כולל חברות גדולות וידועות, לא משקיעות מאמצים בשיפור פרטים מכניים. דווקא חברות מטייוואן וסין מעוניינות בהצעות לשיפורים (בעיקר בעצות בחינם). חברות גדולות פשוט מייצרות את אותם מנגנונים בעייתיים במשך שנים. לא רק זה, אלא כלים מסוימים היו במצב בעייתי לנגינה בתצוגה. אני משער שאתן להן ליהנות מן הספק.

 

מבין החברות הידועות, סלמר פאריס הפתיעה בהיעדרה. הנציג הגרמני של סלמר היה שם ובין השאר ניסיתי שוב את הבריטון מסדרה III שלהם שהיה מעולה.

אני לא בטוח מה השתנה, אך הבריטון של ינגיסאווה הרשים אותי פחות השנה. האזור המוזר של הבריטון כמו סול באוקטבה השנייה לא היה יציב כמו שזכרתי. בנוסף ידית הכפתור לה נמוך הרגישה קצת ספוגית. לעומתו הבריטון של ימאהה הרגיש טוב מתמיד.

עוד בריטון שהפתיע אותי מאוד לטובה היה הקיילוורט. אני חושב שבשנה שעברה היו בו בעיות ואילו השנה היה כלי טוב יותר באופן משמעותי. מנגנון לה נמוך היה מתוכנן בצורה טובה מאוד ובכלל, הצליל והתגובה היו מצוינים ללא כל בעיות. קיילוורט כנראה נמצאת בקשיים וכמעט הגיעה לפשיטת רגל. כנראה שהם יצאו מזה, והם אפילו הוציאו דגמים חדשים לא מזמן. בתמונה שלושה סקסופונים של קיילוורט, מימין לשמאל: בריטון, טנור Tone King החדש והסופרן החדש (דגם על שם הנגן דייב ליבמן).

הטנור הוא בעצם SX90, דגם שקיילוורט הפסיקה לייצר לא מזמן ועכשיו החזירה תחת שם אחר, זכר לדגם ישן שלהם. הטנור הוא בעצם כמו SX90R, אך ללא אותן טבעות המולחמות בקצות החורים. זהו רעיון טוב מפני שכך נמנעות הבעיות שיכולות להיווצר מאותן טבעות. באופן אישי לא חשבתי שזה כלי בשבילי, אבל אין ספק שהוא טוב ויכול למצוא חן בעיני נגנים רבים. דבר אחד שלא אהבתי הוא הכפתורים. קיילוורט לא משתמשת בכפתורים סטנדרטיים. לדעתי הבעיה היא שבמקום צורת קערה ישנו מעבר חד בין האזור הגבוה בעיגול הכפתור לאזור נמוך ומרגישים את אותו מעבר כל הזמן באצבעות.

 

לסופרן יש מראה ייחודי. מי שמחפש סופרן מקצועי אין ספק שכדאי לנסות אותו. זהו כלי בעל צליל מלא ותגובה מצוינת. אין ספק שקיילוורט יודעים מה הם עושים בתחום הזה. לעומת זאת, תחום אחר נראה קצת יותר מדאיג... כמעט בכל החורים היה גרד בשוליים. הדבר מצריך הסבר קצר. לאחר יצירת שולי החורים הם עקומים מאוד. צריך ליישר אותם, מה שגורם לגרד, ולא נראה שאפילו ניסו להוריד אותו. זה משפיע לרעה על הכלי ביותר מדרך אחת. השערה אחת הייתה שלקיילוורט היה דחוף להגיע עם הכלי לתערוכה. זה לא באמת מצריך הרבה זמן לסדר את זה ביחס לשאר ההכנות של הכלי, אבל אולי זה נכון, מי יודע. יכול להיות שזה עניין חד פעמי, אבל אני ממליץ לשים לב אם שוקלים לקנות את הכלי הזה.

בחברות האיטלקיות יש תמיד משהו מיוחד. לא נדיר למצוא תקלות בציפוי או בחריטה, תכנונים לקויים מבחינה מכנית, אבל תמיד יש להם משהו מיוחד בצליל ובהרגשה. שתי החברות הן בורגאני ורמפונה. הכלים יותר אינדיבידואלים. אם מוצאים כלי טוב הוא באמת מעולה. כמובן שניתן למצוא הבדלים בין כלים מאותו דגם אצל כל חברה, אבל לדעתי בכלים האיטלקיים ההבדלים יותר משמעותיים. אני משער שההחברות ישפרו את זה בעתיד. השנה כלי אחד של רמפונה הרשים במיוחד והיה אחד הטובים בכל התערוכה. זה הטנור שמשמאל בתמונה, מצופה כסף.

בהתחלה ניסיתי כלי אחר של רמפונה שיצר הרבה התלהבות, מאותו דגם אך יקר יותר העשוי מכסף מלא. דווקא הוא אכזב בעיקר בגלל בעיות באוקטבה הגבוהה. אילו הייתי עוזב באותו רגע הייתה לי אכזבה מרמפונה. למזלי נשארתי וניסיתי את הטנור שבתמונה. וואו! סקסופון מעולה. צליל מלא וחשוב לא פחות, פשוט היה כיף לנגן בו.

 

עניין חשוב בכלים של רמפונה: הם מציעים מספר צווארים שונים, בזוויות שונות, גדלים שונים וחורי אוקטבה שונים. צווארים מסוימים היו הרבה יותר טובים בשבילי מאחרים. למשל, העדפתי את הצוואר עם חור האוקטבה הגדול יותר. הוא לא בדיוק טוב יותר, אלא הפשרות הן אחרות ותמיד בכל חור אוקטבה יש פשרות. זה טוב לראות שרמפונה מנסה דברים חדשים. נגנים שונים העדיפו צווארים שונים.

 

הכלי שמימין באותה תמונה הוא כלי מיוחד במינו. זהו אומנם סקסופון אלט, אך בעל עיצוב שונה. כלי זה נבנה על ידי רמפונה בשילוב עם חברת עיצוב רהיטים איטלקית. לא ניסיתי אותו, ואם אני זוכר, הוא בעצם כמו סקסופון אלט רגיל. ההבדל מצוי בעיקר בכפתורים יוצאי דופן, בציפוי ובסמל (וגם כפתורי הפעמון הפוכים).

 

אביזר מעניין היה המשתיק לסקסופון. בתמונה ניתן לראות את הגרסה המיוצרת ביפן. הייתה גם חברה סינית שהציגה אותו אביזר שלדעתי היה לא פחות טוב. משחילים את הידיים לתוך שני חורים, מנגנים, ואז אפשר להיות מופתעים כשלא שומעים כמעט כלום. אפשר לשמוע מעין זמזום מוזר ואת גובה הצליל, אבל זה לא בדיוק נשמע כמו סקסופון. ניתן לחבר אוזניות ואז שומעים את הכלי דרך מיקרופון שממוקם בפנים. הצליל די רגיל, אבל משום מה הם החליטו להוסיף המון ריוורב (לא טרחתי לשאול אם אפשר לשלוט על זה אבל אני מניח שכן). זה יכול להיות מצוין למקרה שבאמת אי אפשר להרעיש. נראה שאפשרי לנגן בעזרת המכשיר הזה אפילו באמצע הלילה (היה קשה לשפוט מרוב הרעש בתערוכה).

בקצרה אזכיר שוב את הסקסופונים של Inderbinen עליהם ניתן לקרוא במאמר על התערוכה בשנה שעברה. הפעם היה לי יותר זמן לנסות אותם ומצאתי שבמיוחד האלט והטנור ממש מעולים (הסופרן כנראה עבר כמה תאונות שנגרמו על ידי נגנים רנדומליים והיה בעייתי לבדוק אותו). הייתה להם ההרגשה החיה שיש לכלים טובים מאוד, אך צליל מודרני שלא מנסה לחקות כלים ישנים. המחיר עדיין גבוה כמו תמיד ונדמה לי שזמן ההמתנה מגיע לשנתיים כמעט. למי שיש הזדמנות לנסות אותם, מומלץ.

כרגיל, לא מעט קלרינטים הוצגו בתערוכה, והיו מספר חברות עם רעיונות מעניינים. אחת החברות היא יוסף (Josef) היפנית. בתמונה מימין ניתן לראות את החיבור בין החבית לחלק העליון של הכלי. המטרה של אותו שרוול היא למנוע רווח שנוצר כאשר פותחים את החבית לכיוון. הרעיון טוב ומבחינה תיאורטית זה אמור לעזור.

ניסיתי שוב את כל הקלרינטים של ארבע החברות הגדולות. גם הפעם העדפתי בעיקר את בופה וימאהה, אבל אני חייב להודות שהכלים של לבלנק וסלמר לא פחות טובים. יש הבדלים בצליל ובמיקום הכפתורים שגורמים לי להעדיף דגמים מסוימים באופן אישי על פני אחרים. את הדגם CX של ימאהה, שניסיתי בפעם הראשונה, מאוד אהבתי.

 

גם בתחום קלרינט הבס הדברים לא השתנו הרבה. שוב בופה וסלמר טובים יותר לדעתי. הכלי של ימאהה דווקא הרשים אפילו פחות ממה שזכרתי. "בזבזתי" לא מעט זמן עם קלרינט הקונטרבס של אפלשיים שאותו ניתן לראות במאמר של יריד 2009. לחובבי המכניקה מביניכם, תוכלו למצוא מנגנון רגיסטר מרובע אוטומטי! אולי רק אותי זה מלהיב...

בתמונה הבאה, מימין בסונים, קלרינט בס וקלרינט אלט של ימאהה, משמאל קלרינטים של אמאטי שבקצרה הייתי אומר לא כל כך הלהיבו אותי.

כמו הסקסופונים, גם הקלרינטים הסיניים השתפרו מאוד. ניתן למצוא כלים עם אינטונציה בכלל לא רעה ובנייה יחסית טובה. אלה כלים שבהחלט יכולים להוות אלטרנטיבה לתלמידים על פני כלים יקרים יותר של חברות אחרות. ההבדל עדיין קיים לפעמים, אבל הוא קטן בהרבה מאשר בעבר. לא רק זה, אלא שבכלים של חברות ידועות גם יכולות להיות מדי פעם בעיות לא קטנות...

 

לצערי הדבר לא כל כך דומה בתחום קלרינט הבס. הכלים הסיניים סבירים, אך ההבדל בינם לבין כלים טובים עדיין עצום. האינטונציה פחות טובה והצליל והתגובה דורשים יותר מאמץ. עדיין לא מצאתי קלרינט בס סיני שהרגיש נוח לנגינה. מצד שני, ההבדל במחירים גם כן עצום ואי אפשר להגיד שהכלים הסיניים גרועים. אני מקווה שבעתיד הם עוד ישתפרו.

 

בדקתי גם את החלילים. הדגמים שהעדפתי למתחילים הם של ימאהה ופרל. במיוחד הראשים של פרל היו לי נוחים מאוד. הכלים של פרל בנויים בשיטת פינלס (pinless) מדומה. במקום פינים ישנם ברגים קטנים מאוד.

 

כלי בשיטת פינלס אמיתית היה של מיאזאווה היפנית. במקום פינים, כפתור הסי במול מחובר בשני צידיו באמצעות מוט מתכת, כמו בכפתורים מסוימים בסקסופון. כאשר הסול הוא אינליין, ובעיקר בחלילים עם מי מכני, יכולה להיווצר בעיה של סי במול שנתקע. הייצור צריך להיות באמת יוצא דופן כדי למנוע את הבעיה. למשל אותה בעיה צצה בחליל מפונפן ויקר במיוחד של פאוול. בחליל של מיאזאווה לא הייתה בעיה כלל. מצד שני ישנן פשרות אחרות שנובעות משיטת הפינלס. לדעתי אין בכלל סיבה לייצר מי מכני עם כפתור סול אינליין, ובעצם אני מעדיף סול אופסט בכל מקרה.

בתצוגות כלי התיקון היו כמה דברים חדשים ומעניינים. אחד מהם הוא תיקון עיקומים וכיפופים בעזרת מגנטים. זה לא מכשיר חדש מאוד ושמעתי עליו בעבר, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי וניסיתי אותו. מצד אחד זה כלי נחמד מאוד, ולפעמים יכול מאוד להקל ולזרז תיקונים. מצד שני הוא עוזר רק במקרים מסוימים, בעיקר בתיקון של כלי מתכת כמו טובה, וכו'. גם בתיקון סקסופונים הוא יכול לעזור, אבל לא ברוב המקרים. יש גם לא מעט סיכונים, למשל אל תקרבו את כרטיס האשראי שלכם אל המגנט!

 

אחד הכלים היותר מעניינים היה הסינתיפון. זהו סקסופון סטנדרטי לחלוטין שהותקנו בו חיישנים בכל החורים ובפייה. הסקסופון בעצם מתפקד כמו כלי MIDI ומתחבר למודול. הממציא והבונה, שאותו ניתן לראות בתמונה, דווקא השתמש בסאונדים רגילים של סינתיסייזר, חליל, וכו' וניגן שירי ג'אז בליווי מחשב. ביקשתי ממנו להדגים סאונד של תופים אבל הוא לא מצא אותם באותו רגע... השליטה על הכול נעשית מהסקסופון. זאת אומרת, לחיצה על כפתורים מסוימים בו זמנית שולטת על המעבר בין הסאונדים ועוד שלל אפשרויות. יש שליטה על טרנספוזיציה למי שמעוניין לקרוא מתווים של כלים אחרים וגם לנגן באוקטבות הרבה מעבר למנעד הרגיל של הכלי.

לא כל כך בדקתי אביזרים אחרים כמו פיות, אבל כששאלו אותי אם אני מעוניין לנסות סוג חדש של עלים כמובן שהסכמתי. היו אלה עלים סינתטיים של חברת Forestone. הם הרשימו אותי לטובה ואני מתכוון לבדוק יותר לעומק את הדוגמיות שקיבלתי. גם חברת Legere הציגה שם, ולא מעט נגנים אהבו מאוד את הדגם החדש שלהם שנקרא Signature. הייתה הסכמה כללית שהוא טוב יותר מדגמים קודמים, אך לצערי לא הספקתי לנסות אותו. הגעתי למסקנה שקיימים עלים סינתטיים שקרובים או אפילו משתווים לעלים מקנה. הרבה תלוי גם בנגן ובפייה וצריך לבדוק התאמה. לפעמים לוקח זמן להתרגל למרקם החלק של העלים האלה.

 

זהו להפעם. נראה מה יתגלה בפעם הבאה, אם תהיה כזאת...